תפיסה חדשה מדוע הוא לא יקרא לך תמונת פוסט של חברתו

תפיסה חדשה מדוע הוא לא יקרא לך חברתו


שאלה פופולרית שאנו מקבלים עבור המדור המפורסם שלנו 'שאל גיא' היא: 'למה הוא לא יקרא לי חברה שלו?' אני בכלל לא מופתע, המצב הזה הוא הגרוע ביותר! הייתי שם, החברים שלי היו שם, וזה כל כך מתסכל והגיוני. זאת אומרת, אתה עם הבחור הזה, אתה מבלה הרבה זמן ביחד, אתה נמצא במערכת יחסים בכל דרך אחת פרט לעובדה שאתה לא נמצא בזוגיות טכנית.



אריק עושה עבודה נהדרת בהסבר מה קורה במוחו של הבחור שלך, אבל יש לי כמה תובנות שלמרות שמבחינה נשית, יהיה גם ערך רב. לפני כמה שנים נשבר לי הלב לגמרי. החוויה גרמה לי להסתגר רגשית לחלוטין. הייתי מרוחק, היה לי קשה לקרוא, לא התקרבתי יותר מדי, הייתי נוכח אבל אף פעם לא היה זמין, בעיקרו של דבר, הייתי בחור (במובן הפסיכולוגי בכל מקרה!).

התנהגות ה'בחור 'שלי גרמה לכך שהחבר'ה בפועל ראו לקחת על עצמם את' תפקיד הנערה 'והם תמיד היו הרבה יותר ממני (זה היה גם בגלל שברון הלב האמור שהפך אותי קהה). מערכות היחסים שלי באותה נקודה ילכו בערך כך: היינו נפגשות, יהיה ניצוץ, היינו מסתובבים כמה פעמים, אחרי כמה שבועות הייתי מתחרפן ומרגיש לכוד ונחנק, ואז הייתי מאבד את כל העניין במערכת היחסים והייתי עושה כל מה שיכולתי כדי לחבל בזה. הרגשתי אשמה אבל גם די נבהלת מחוסר היכולת שלי להרגיש משהו. בסופו של דבר התרככתי והתחלתי להתחמם לאפשרות להיות בקשר. זה היה כשפגשתי את ד '.



הוא היה ממש חמוד, ממש מתוק, היה לו עבודה טובה ונראה לי די מושלם. אהבתי אותו הרבה בהתחלה, טוב מאוד ביחס לכמה שהייתי מסוגל לחבב מישהו בשלב הזה שלא ממש היה כל כך. ידעתי שהוא מחבב אותי הרבה יותר ממה שאני מחבב אותו, אבל הרגשתי מבועת מהאפשרות שלבי הפך לאבן ושאולי לעולם לא אוכל לאהוב שוב, נשארתי איתו, בתקווה שהתחושות העמוקות שהוא חש מבחינתי בסופו של דבר יהיה מוחזר בסוף.

התראינו קצת יותר מחודש כשהרגשתי שתקופת החסד שלי הסתיימה. הגיע הזמן לנהל את 'השיחה'. הוא העלה את הנושא כלאחר יד בהתחלה, ותהה אם הוא יכול להתחיל להציג אותי כחברתו. התעסקתי ונתתי לו סיפור על איך שלא אהבתי להשתמש בתוויות והנושא הושמט. עם זאת, זה לא נשאר ירד זמן רב ועד מהרה זה הכל שנדבר עליו. ד היה מציק ודוחף ושואל, בכל דרך שהוא יכול, מדוע סירבתי כל כך בתוקף להיות חברה שלו. הוא הצביע על כמה נקודות מאוד תקפות - התראינו מספר פעמים בשבוע, דיברנו כל יום, אהבנו אחד את השני, פגשנו זה את ההורים, אז מה בעצם הבעיה שלי?



האכלתי אותו בשטויות הרגילות, מהסוג שהוזנו לי על ידי חבר'ה כל כך הרבה פעמים בעבר: 'אני אוהב דברים איך הם, למה להתעסק עם הכל?' 'זה מוקדם מדי,' 'אני לא אוהב תוויות, '' אני לא מוכן להיות במערכת יחסים רצינית, 'בלה בלה בלה. באותה תקופה האמנתי באמת ובתמים בלב שלם בדברים שאני אומר, ובמידה מסוימת הם היו נכונים. אהבתי אותו ורציתי להמשיך לראות אותו אבל הסיכוי להפוך אותו לרשמי פשוט לא הרגיש נכון באותה נקודה במערכת היחסים ורציתי מאוד שהוא פשוט יפיל את הנושא ויתן לדברים לקרות במקום להכריח אותם .



ככל שהוא הציק לי יותר, כיביתי יותר ויותר התנגדתי לאפשר לו למתג אותי בתווית אימתנית. לא כל כך התחנפתי על הלהיטות שלו כמו שדאגתי מהייאוש שלו. כלומר, למה הבחור הזה כל כך רצה חברה? האם הוא היה רע עם נשים? האם הוא כל כך חסר ביטחון שהוא צרכי תווית?

אהבתי את D מההתחלה, ואולי התחלתי לחבב אותו באמת אם הוא נתן לי את ההזדמנות במקום לנסות להכריח אותי להרגיש איך הוא רוצה שארגיש כשהוא רוצה שארגיש את זה. גם אותו שהוא נתן לי את כל הכוח במערכת היחסים היה מטריד מאוד. כלומר כן זה היה נחמד, אבל איפה הכיף וההתרגשות שיש מישהו נתון לחסדיך? ידעתי שאני שולט בכל והיה ממש קשה להימשך לבחור שיאפשר לזה לקרות. אני לא אומר שרציתי שהוא ישחק במשחקי חשיבה, אבל קצת איפוק וביטחון היו עוברים דרך ארוכה.



בזמן שכל זה קרה, לא יכולתי שלא לחשוב על מערכות יחסים קודמות בהן התנהגתי בדיוק כמו ד. זה גרם לי להתכווץ לחשוב עד כמה הרגשתי מבולבל ומיואש וכיצד הייתי מעבירה את הבחור בתקווה להשיג את מה שאני מבוקש.

אז מה יש בכותרת? ובכן מבחינתי, להיות זוג רשמי פירושו שמתישהו נצטרך להיפרד רשמית ופשוט לא רציתי לפתוח את הדלת למשהו כבד או רגשי שייכנס לחיי כשעוד הייתי במצב די שברירי. אני מניח שלא הייתי חברה שלו, נמנעתי מראש מכל הבלגניות שכרוכה בפרידה. כמו כן, לא להיות זוג רשמי פשוט גרם לי להרגיש בטוח, כאילו עדיין היה בינינו מרחק שימנע ממנו להתקרב יותר מדי. פחדתי לאכזב את המשמר שלי, מי ידע איזה סוג של רגשות ורגשות יתפוס אם אעשה זאת? מה אם הוא יגרום לי לחבב אותו באמת ואז ישבר את ליבי (מה שקרה לי דווקא בתיכון ובהחלט השפיע). האימה!

בסופו של דבר התרמתי והפכתי לחברה שלו. לא במפתיע, מערכת היחסים התפרקה במהרה. זה פשוט לא היה הזמן הנכון ובמקום לתת לדברים לקרות באופן אורגני, D היה מוטה לעזאזל לאלץ אותם בדרכו המיועדת. הרגשתי מאוד לא נעים וממורמר, שלא לדבר על זועם על עצמי על מערות שלא יכולתי לבטל, וזה פשוט מכוער מאוד משם.

הסיבה שהרגשתי שאני נאלצת לחלוק את החוויה הזו היא לדעתי זה עשוי לעזור לראות את הדברים מהצד השני. כשבחור לא יקרא לך חברה שלו זה לא תמיד אומר שהוא לא אוהב אותך או שהוא לעולם לא יקרא. לעתים קרובות, זה יכול להיות שהוא לא מוכן להתחייב באותו הרגע. דבר אחד ששמתי לב אליו הוא שבחורים לא מקפצים חזרה מניתוק באותה קלות כמו שאנחנו החברים עושים. הם לא יכולים פשוט לצלול ישר למערכת היחסים הבאה ולכן, אני בטוח שתשים לב, החבר'ה שלא יקראו לך החברות שלהם בדרך כלל עדיין מלקקים את הפצעים שלהם מפרידה קודמת. זה מצב ממש מתסכל להיות בו אבל זכרו, זה לא אומר שמשהו לא בסדר בכם או שאתם לא מספיק טובים בצורה כלשהי. ברוב המקרים, זה ממש לא אתה בכלל. אם מישהו לא רוצה להתחייב, ברור שהוא הנושאים (אני יודע שהייתי בהחלט). במצב זה, יותר מאשר בסדר לאמץ את האמרה הזו: 'זה לא אני, זה אתה.'



האם אתה עם בחור שלא יקרא לך חברה שלו? האם היית 'הבחור' בקשר? האם יש לך מחשבות נוספות להוסיף? ובכן אנא שתפו בקטע ההערות!

צפייה מקוונת של סופרגירל עונה 2 פרק 6

טינה דקסטון

כתבה טינה דקסטון

אני טינה דקסטון, המייסדת המשותפת, ועורכת שותף של A New Mode. אני אוהב לכתוב מאמרים בעלי יכולת תובנה, המסייעים לאנשים להבין את הדינמיקה של היחסים וכיצד להשיג את האהבה שהם רוצים. יש לי תואר בפסיכולוגיה וביליתי את עשר השנים האחרונות בראיון לאינספור גברים ולקרוא וללמוד ככל יכולתי כדי להבין טוב יותר את הפסיכולוגיה האנושית ואיך גברים פועלים. אם אתה רוצה ליצור איתי קשר, הכה אותי בפייסבוק או באינסטגרם.